התִּקְוָה - הִמְנוֹן מְדִינַת יִשְׂרָאֵל
כּל עוד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
אֶרֶץ צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַיִם.
אֶת המִילִים לשִׁיר כָּתַב המְשׁוֹרֵר נַפְתָלִי הֶרְץ אִימְבַּר, לִפְנֵי כ-120 שָׁנָה.
אֶת המַנְגִּינָה לשִׁיר חִיבַּר שְׁמוּאֵל כֹּהֵן.
כְּשׁהִתְפַּרְסֵם שִׁיר התִּקְוָה, הוּא מָצָא חֵן בּעֵינֵי העַם.
תְחִילָּה הוּא הָפַךְ להִמְנוּן שֶׁל הַתְּנוּעָה הַצִּיּוֹנִית:
בְּסִיוּמוֹ שֶׁל הקוֹנְגְרֶס הצִיּוֹנִי ה-4 , בּשְׁנָת 1900, נִשְׁמֵעַה שִׁירָת התִּקְוָה בּפַעַם הרִאשׁוֹנָה מְפִי חֵלֶק מְהאֲנָשִׁים שׁהִשְׁתַּתְפוּ בקוֹנְגְרֶס. אֲבָל בּקוֹנְגְרֶס הצִיּוֹנִי ה-6 , ב- 1903 כְבָר שָרוּ כּוּלָם אֶת התִּקְוָה.
גַּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵחֵלוּ לשִׁיר אֶת התִּקְוָה.
בְּבתֵי הסֵפֶר, לְמָשָׁל, כָּל טֶקֶס אוֹ חֲגִיגָה נִסְתַיְמוֹ בְּשִׁירַת התִּקְוָה. (בִּדְיוּק כְמוֹ היוֹם).
עִם הקָמָת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, ב- 1948, מִבְּלִי שׁאִישׁ הֶחְלִיט עַל כָּך, הָפַךְ שִׁיר התִּקְוָה להִמְנוֹן הלְאוּמִי שֶׁל הָעַם היְהוּדִי וְשֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.
.jpg)
ההִמְנוּן מְבַטֵא אֵת השְׁאִיפָה שֶׁל הָעַם היְהוּדִי לִהיוֹת עַם חוֹפְשִׁי בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל.